המקור והשורש הרגשי לחרדה – הגיגים ממרחב הטיפולים

רבים מאד נמצאים כעת בחרדות קשות בשל המצב.
אותו פחד מוות קיומי שהשתלט, מנהל אותם,
משתק אותם ולוחץ על הנקודות הרגישות ביותר באישיות שלהם.

הפחד לאבד שליטה!

זו חוויה של פחד מוות בלתי רצונית, שפוגעת בתפקוד הארצי,
גורמת ללחצים, לסרטי אימה שרצים בראש,
ולעיתים ממש הופכים להיות סוג של זומבים שחיים ליד החיים.

האנושות עוברת כרגע את אחד השיעורים הגדולים ביותר שהיו אי פעם:
שחרור תודעת הקורבן וכל האלמנטים היוצרים אותה, מהתודעה הקולקטיבית

זה קריטי שכל מי שחווה חרדה קיומית כרגע ייגש לקבל עזרה מקצועית רגשית,
ולא רק כדורים לטשטש את המצב.
חשוב לקחת את הכדורים אם המצב חמור.
הם סוג של קביים לשלב הביניים.
אבל קריטי לתת מענה רגשי למקור והשורש שיושב שם.

משתפת תהליך שעשיתי אתמול בקליניקה בנושא:

 ריפוי בציר הזמן בשיטת "אלכימיה רגשית":

המטופלת חווה חרדה גדולה מכל המצב של הקורונה,
ברמה של קושי להתמודד עם המצב עד שיתוק.
ההדמייה שעלתה הייתה כמו בתחנת רכבת סואנת,
עם מלא אנשים שלא מדברים את השפה שלי,
וחוויה של היסטריה, שלא יודעת את הדרך לאיזה רכבת לעלות והזמן מאיים. 

התחברנו לתחושת ההיסטריה ואיבוד שליטה, והעצמנו אותה
(בטכניקה זו אנו לא מדחיקים את הרגש.
אנו נעזרים בו להגיע עי תת המודע למקור והשורש שיצר אותו בחיינו).
זימנו את ספירלת הזמן, להתכוונן ולחזור אחורה לפעם הראשונה בחיים האלה,
שהחוויה הזאת עלתה, אל המקור והשורש שיוצר את החרדה. 

תת המודע העלה אירוע מגן הילדים, שבו התמודדה לבד עם קושי מאוד גדול,
והבנו שמגיל מאוד מאוד צעיר, כבר מגיל 4,
הייתה לה נטייה לאחריות יתר, שנבעה מתוכה.

אחריות היתר התבטאה, מתוך מקום פנימי שלה,
שלא רצה להעמיס או להקשות על המבוגרים,
ולהוכיח שהיא מסוגלת להתמודד לבד.
לאורך הדרך אחריות היתר הפכה לנטל,
במקום שסוחב הכל לבד,
שלא יודע להיעזר שמפחד מלטעות,
שמפחד לאבד שליטה.

וכך לאורך השנים, אחריות היתר, והרצון לרצות ולהיות ילדה טובה,
הפך לחרדה קיומית, לפחד לאבד שליטה ולעומס מאוד גדול,
עד להימנעות לקחת חלק פעיל בחיים.

יצרנו ריפוי מול הילדה, ונתנו לה איכויות חדשות ומעצימות,
שיוכלו לעזור לה להתמודד עם המצב בדרך בריאה יותר.
את היכולת לראות בקשת עזרה כגדולה,
את ההסכמה להיות ילדה ולתת למבוגרים את האחריות,
את המקום שבוחר לשחרר את אחריות היתר,
ולהסכים להתחבר לקלילות ולשמחת החיים של הילדה.

התיקון איפשר לה לראות שיש דרך אחרת לחיות את החיים,
שהיא לא לבד ושיש הרבה אנשים סביבה שיכולים לעזור לה. 

לאחר התיקון חזרנו לתחנת הרכבת,
ולפתע הצליחה לראות פתרונות חדשים נוספים שלא היו קודם.
כמו תיירים, שיודעים את שתי השפות והראו לה את הדרך.
החוויה היתה ממקום בטוח, רגוע יותר,
ממקום שמסכים לסמוך על היקום,
ממקום שהיא לעולם לא לבד והיקום לטובתה.

סיימנו בחיבוק גדול גדול עם הילדה והתמזגות מחודשת,
מהמקום החדש שנוצר בתוכה.
כשקפצנו לעתיד, היא הרגישה שהיא נוכחת יותר, ברורה יותר ובטוחה יותר.

כשאנו יוצרים ריפוי עמוק לטראומה המקורית,
נוצר ממש ריפוי ספונטני, כמו אפקט הדומינו,
על כל המשקעים והנושאים שנוצרו מתוכו.

חווית הביטחון הקיומי, שאני לעולם לא לבד,
וחיזוק החוסן הפנימי ללא תלות בחיצון, היא חיונית,
לתפקוד תקין בתקופות כאוטיות אלו.
למצוא עצמנו בעין הסערה, לא מושפעים מהסביבה,
ומאמינים בעצמנו וביכולות שלנו להתמודד עם מה שבה.

 ומה עוד טוב רוצה לבוא….

בקרוב נפתח מחזור חדש של קורס הדגל שלי "החיבור לשליחות",
שבו נעבור יחד תהליך מואץ של חודש וחצי של התפתחות וחיזוק הביטחון העצמי.

עכשיו הזמן לקחת אחריות על חייכם !